שלום אורח
 
התחבר
 
נא להמתין...

הוא הלך בשדות / משה שמיר - על היצירה

ד"ר סבטלנה נטקוביץ'

  |   תגובות: 0
צפיות: 3834
דרוג  (0)

מבוא על היצירה "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר




 

 

 

הוא הלך בשדות / משה שמיר

 

 

בראשית שנות המדינה, כשבארץ התגוררו כ-600,000 תושבים יהודים בלבד, היה הוא הלך בשדות (1948) לרב המכר הראשון של הספרות העברית, והוא נמכר במרוצת השנים בכ-100,000 עותקים. בתקופה זו את מרבית הספרות העברית כתבו יוצרים שנולדו בחוץ לארץ ועברית הייתה שפתם השנייה או השלישית. הרומן של משה שמיר הציג את קולם של בני הדור הראשון של ה"צברים", דור שפיתח השקפות עולם ייחודיות ודיבר בלשון עברית גמישה ובלתי-מתאמצת.

 

הרומן מציג את מצוקתו של הדור שהתחנך על ברכי הענקים – אבותיו החלוצים שהיו אחראים למפעלי העלייה הכבירים ולבניין הארץ. לכאורה, דור הבנים היה אמור לממש את ההבטחה של החזון הציוני לעיצוב "העברי החדש" – חזק, בטוח בעצמו ועז רוח. אולם בניו התקשו להשתחרר מהצל האדיר שהטילו הוריהם ולמצוא את קולם, את מקומם ואת דרכם בחיים החברתיים, הפוליטיים והאישיים במדינה שבדרך.

 

 

 

ההקשר ההיסטורי

 

משה שמיר (1921–2004) היה חבר הקיבוץ משמר העמק, עורך ביטאון התנועה "השומר הצעיר", ואחד מנציגיה הבולטים של קבוצת הסופרים "דור תש"ח". רומן הביכורים שלו, הוא הלך בשדות נכתב בשנים 1946–1947.

 

מנהיגי התנועה, כדוגמת יעקב חזן, הטילו ספק בערכו החינוכי של הרומן והדפסתו עוכבה עד 1948. עוד בטרם הודפס עובד הרומן למחזה והועלה בתאטרון "הקאמרי", וכך היה לאירוע תרבותי מכונן בתקופת קום המדינה.

 

לפי עדויות רבות, הלוחמים צפו במחזה בטרם נשלחו לקרבות במלחמת העצמאות, והם התייחסו לגיבור המחזה והרומן, הפלמ"חניק אורי כהנא, כמייצג אותנטי של בני דורם.

 

הרומן מתרחש ב-1944, על רקע כמה אירועים היסטוריים מרכזיים בחיי היישוב היהודי בא"י: פעילות תנועת ההתיישבות והקמת הקיבוצים, אולם גם אירועי מלחמת העולם השנייה, השואה, המאבק במנדט הבריטי ובהתנגדות הערבית וארגון הפלמ"ח.

 

 

 

רעיונות מרכזיים

 

 

תיאור העלילה

 

אורי כהנא הוא בוגר בית הספר החקלאי "כדורי" וחברתו מיקה היא ניצולת שואה וחברה בקבוצת ילדי טהרן. בתחילת הרומן מסיים אורי כהנא את בית הספר "כדורי" וחוזר לקיבוצו, "גת העמקים", שהוריו נמנים עם מקימיו.

 

אולם עם חזרתו מגלה אורי, הבן הבכור של הקיבוץ, שאינו יכול למצוא בו את מקומו – פיזית ורוחנית כאחד. הוריו נפרדו וכל אחד מהם מקיים בקיבוץ שגרת חיים שאין לו מקום בה. אורי מתקשה להשיג לעצמו חדר ושיבוץ מקצועי קבוע בקיבוץ, ומתקשה לקיים קשרים רגשיים עם סביבתו.

 

הוא מפתח מערכת יחסים פגומה ומיוסרת עם מיקה, ניצולת שואה מקבוצת ילדי טהרן שווילי כהנא, אביו של אורי, הביא לקיבוץ והדריך. מיקה נכנסת להיריון מאורי ומנסה לבסס עמו זוגיות, אך אורי מעדיף לברוח לאימוני הפלמ"ח ולהווי המצ'ואיסטי ולא להתמודד עם חייהם.

 

כשהוא מאמן את הטירונים אורי פוקד על החייל הפחות מנוסה מכולם להתאמן בהשלכת רימון חי. החייל נכשל בזריקת הרימון, וכדי להציל את שאר הטירונים אורי קופץ על הרימון ומתפוצץ אתו. המעשה שלו הוא בעת ובעונה אחת מעשה גבורה ומעשה התאבדות בתאונה שהוא עצמו גרם לה. לאחר מותו מיקה מחליטה לשמור על הריונה וללדת את בנו של אורי, אף שהילד לא יידע את אביו.

 

 

תמות עיקריות

 

הקונפליקט המרכזי של הגיבור ברומן משקף בעיה עמוקה של בני דורו – המתח בין מיתוס למציאות. לכאורה, גולת הכותרת של המפעל הציוני הייתה דור הצברים – "היהודים החדשים" – חזקים, מחוברים לטבע, מלאי ביטחון עצמי, שלא ידעו רדיפות ופרעות. אך מימוש ההבטחה קשה ומאכזב יותר מהחתירה לקראתו.

 

מכבש הציפיות שנתלו בדמות העברי החדש מצד אחד, והמציאות הסבוכה והמבלבלת מן הצד האחר, לכדו נערים כאורי, והם התקשו למצוא את קולם ואת מקומם. דור ההורים היה דור של חלוציות והגשמה. וילי, אביו של אורי, הוא איש מוצלח, החלטי ושלם. בכל מקום שאורי הולך אליו הוא מגלה כי וילי היה שם כבר לפניו – במשק, בעשייה הלאומית ובצבא. מוות הרואי הוא המפלט היחידי שצבּר כאורי יכול להקדים בו את אביו האגדי וכך סוף-סוף להגשים את הציפיה ולהיות למיתוס.

 

כך מסביר זאת יגאל שוורץ (הידעת את הארץ שם לימון פורח, 2007, עמ' 280):

 

"להוותו של אורי, בן הדור השני למהפכה [הציונית], כל הדרכים המקוריות כבר נסללו על ידי "אנשי בראשית", "דור הנפילים". כל צעד שלו מתברר עד מהרה כשקיעה בעקבותיהם הענקיים. כאדם צעיר הוא חפץ למרוד במורשת אבותיו – רצון המגובה על ידי האתוס המהפכני של הקהילה שגדל בה – אך הוא אינו חפץ לפגוע באידיאולוגיה המהפכנית שעל ברכיה הוא חונך. את הדילמה שנקלע אליה, שלא באשמתו, אורי פותר בדרך "יצירתית" – הוא מחליט להתאבד בדרך גרנדיוזית".

 

 

 

השפעת היצירה והתקבלותה

 

למרות הביקורת המוסווית ברומן על יחסי הדורות במפעל הציוני, הרומן, ועל פיו גם המחזה, התקבלו בהתלהבות בתור שיר הילל לגבורת בני דור הפלמ"ח. כפי שציין שוורץ (עמ' 245), הרומן נקרא קריאה "לעומתית", על אף פרטי סיפור המעשה המתוארים בו.

 

שוורץ הצביע על שלושה היבטים מרכזיים שעוּותו בתודעת קוראיו: (א) אף שהרומן עוסק בסוף תקופת המנדט הבריטי, הוא נתפס בתודעת הציבור כעוסק בחוויות של מלחמת השחרור; (ב) הקוראים התעלמו מהייצוג האירוני של האירועים שהובילו למותו של אורי, ומותו נתפס על כמוות הרואי בקרב; (ג) הקוראים התעלמו מסיפורה של מיקה ומהמפגש בין ניצולי השואה לתושבי הארץ, מפגש ששמיר ניסה לדון בו ברומן.

 

אף על פי כן, וייתכן שדווקא בשל זאת, הרומן זכה למעמד פולחני בתרבות בישראל. את המחזה הוא הלך בשדות העלו הן התאטרון "הקאמרי", הן תאטרון חיפה, והוא מוצג עד היום. ב-1967 הופק סרט בשם "הוא הלך בשדות" ושיחק בו אסי דיין, בנו של משה דיין, בתפקיד הראשי כאורי כהנא. גם כאן המציאות והבדיון התערבבו ביצירה ויצרו מיתוס ישראלי חדש.

 

 

 




 

 

 

 

 

 

קישורים ומקורות

  • ארבל, מיכל (1999). "גבריות ונוסטלגיה: קריאה בהוא הלך בשדות למשה שמיר על רקע בני דורו", מדעי היהדות, 39, עמ' 66-53.
  • בן-עמוס, אבנר (1997). "הוא הלך בשדות ב-1948: שכול, זכרון ונחמה", בתוך: רבקה משולם (עורכת) הקאמרי של תל-אביב. תל-אביב: דניאלה די-נור מוציאים לאור, עמ' 145-140.
  • גלוזמן, מיכאל (2007). הגוף הציוני: לאומיות, מגדר ומיניות בספרות העברית החדשה. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 208-182.
  • שוורץ, יגאל (2007). הידעת את הארץ שם הלימון פורח. אור-יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, עמ' 366-239. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
תגובות ‏‎(‏‎0 תגובות‏‎)‏‎
תגובות ‏‎(‏‎0 תגובות‏‎)‏‎
הוספת תגובה
שם השולח:
דוא"ל:
 
*כותרת:
תוכן:
סוג פריט: יצירה ספרותית , מאמר , מידע
סוג מדיה: טקסט , וידאו
עודכן בתאריך: 01.07.14
 
           
לצפייה תקינה באתר תוכלו לעיין ברשימת דפדפנים נתמכים ותוספים נדרשים